פריז. ישנה ברכה יהודית הנאמרת כאשר נמצאים בנוכחות מנהיג לאומי. אך מהי הברכה כאשר נמצאים יחד באותו מקום ובאותה שעה 150 מנהיגים עולמיים כפי שקרה בוועידת האקלים בפריז ומשמיעים דברים ברומו של עולם, הבטחות ירוקות ובקשות מהלב?

פריז שנמצאת כעת תחת שמירה כבדה ואבל קשה מנשוא, אך גם תזזיתית וחיה, אירחה השבוע מרתון של דיונים נגד שעון הפחם המתקתק אשר מנגנון האזעקה שלו נשמע כבר לפני עשור, אך רק עתה שואפת ידה העייפה של האנושות ללחוץ על כפתור ההשהיה של מנגנון זה. בין ההמון הרב-גוני של עשרות אלפים, הייתי היחיד עם כיפה לראשי – כיפה סרוגה וירוקה, גאה ליטול חלק במשלחת הישראלית הרשמית, אך בוש בכך שהדחף הבסיסי שלי לא היה לברך אלא לקלל את המנהיגים הרבים אשר צעדו אל הבימה.

מסעי הרוחני לפריז נבע כתוצאה משלוש שנים בהם חייתי עם משפחתי בקיבוץ קטורה בערבה והיותי מייסד שותף של התעשייה הסולארית בישראל, המשופעת בשמש, חול זך וחברי ארגון יהודה הצעיר אשר ייסדו קהילה זאת לאחר שנים רבות שבהם נהגו לשיר במחנה תל יהודה: "אני ואתה נשנה את העולם". זכור לי ערב אחד במהלכו צפינו בסרט "אמת בלתי נוחה" של אל גור בחברתם של סטודנטים ירדנים, פלסטינים וישראלים במכון הערבה אשר בקיבוץ. כולנו הבחנו בכך שהשינוי האקלימי חוצה גבולות של דת, לאום וזהות. השינויים הללו הם רוצחים בעלי הזדמנות שווה.

http://www.tashtiot.co.il/2015/12/03/אנרגיה-סולארית-482/#.VmD_-IoVyAo.facebook